ניסיון לחולל תהליכי דמוקרטיזציה בעולם הערבי ובעולם המתפתח הוא ניסיון שלא ברור כיצד ויוכל להשתרש בתרבות שאינה מורגלת לכך. הכותב הכורדי מעיראק סרדאר עבדאללה עומד במאמר זה על חוסר הוודאות, הקשיים והפחד של אותן חברות אל מול עריכתן של בחירות כלליות המביעות את רצון העמים במטרה לפתח את הדמוקרטיה כייצוג אמיתי אל מול כל אלטרנטיבה אחרת, שהיא הרבה פחות רצויה.

העיתונאית מונא פיאד עומדת על תולדותיה של קהילת יהודי לבנון זו שמתפארת עברה נותרו היום לא יותר מכמה עשרות יהודים, כאשר מרבית הקהילה היגרה מן המדינה, ואחרים המירו את דתם או מסתירים את זהותם היהודית. פיאד מתרעמת על היחס הרע ליהודים מצד המדינה הלבנונית, המתיימרת להיות דמוקרטית, אך בה בעת מעלה על נס הן את שיפוצו של בית הכנסת “מגן אברהם”, שמתבצע ללא כל התנגדות מצד גורמים פוליטיים, ואת התקווה המחודשת בקרב היהודים לשובם של המהגרים ולייצוג פרלמנטרי ליהודים במדינה.

הפובליציסט הסורי הגולה האשם סאלח מבקר את ההזדעקות הערבית בעקבות כישלונו של פארוק חוסני במרוץ לראשות אונסק”ו (ארגון החינוך, המדע והתרבות של האו”ם) ואת ההאשמה הכמעט-אוטומטית שהוטחה על ידם נגד יהודי העולם אשר לכאורה עשו יד אחת לסיכול היבחרותו של חוסני. סאלח טוען כי השפעתם של היהודים בבחירה הייתה חלקית בלבד וכי לכישלונו של חוסני היו סיבות אובייקטיביות אחרות הקשורות בו ובאישיותו כמו גם בדמויות שהתחרו מולו על התפקיד.

איש האקדמיה הסעודי משארי אל-ד’אידי טוען במאמר זה כי המחלוקת שהתגלעה בין מנהיגיה של תנועת האחים המוסלמים סביב המלחמה במורדים החות’ים-השיעים המתרגשת בדרומה של ערב הסעודית היא הוכחה נוספת בשרשרת של דוגמאות, לפיצול הקיים בקרב התנועה העולמית ולכך שבסופו של יום, לא האידיאולוגיה או שאלות ההלכה הן שמכריעות אלא דווקא הפוליטיקה והאינטרסים המקומיים.

הפובליציסט ר’סאן שרבל סבור שלמען עתידה של עיראק, לא די לחסום את הזירה העיראקית בפני התערבות בינלאומית ואזורית, אלא יש לקיים בחירות לפרלמנט תוך התפייסות לאומית אמיתית בין הכתות והעדות השונות שבה. התפייסות זו פירושה – שוויון, מוסדות לאומיים משותפים, שלטון החוק, סמכות לאומית וערביוּת היכולה להכיל את הכורדים. רק התפייסות זו תקנה לעיראק חסינות נגד אל-קאעדה ותהפוך אותה לשחקן טבעי באזור לאחר שהייתה זירת תופת.

איש האקדמיה המצרי נסר חאמד אבו זייד מבקר במאמר זה את חולשותיהם של האינטלקטואלים הליברליים ואנשי הביקורת בעולם הערבי המתנשאים מעל פשוטי העם ומסתגרים כאליטה בדלנית ובכך מתקשים לייצר קשר משמעותי עם הציבור הרחב שאמור להיות הקהל הטבעי ביותר להגותם ולביקורתם.

הפובליציסט הירדני אבּראהים ר’ראיבה יוצא נגד העיתונות המוחזקת כאסירה של התאגידים הגדולים וקורא לציבור לשתף פעולה עם העיתונות על מנת להגן עליה, זאת כדי שתוכל למלא את תפקידה נאמנה.

מיהו הבקי בענייננו הגשמיים – האם זהו האדם או האל? האם האנושות היא המתאימה לעסוק ולהחליט בסוגיות היומיום שלה או שמא עליה לחפש ולתור אחר פסקות ההלכה של אנשי הדת? שאלה זו, סלע מחלוקת מרכזית בעולם הערבי, עודנה מציתה אין ספור וויכוחים ומשברים בעולם הערבי. ראש המכון ללימודים אסטרטגיים בקהיר, עבד אל-מונעם סעיד,מדגים כיצד דילמה זו שבה ועולה לדיון ציבורי, כיצד היא מטופלת ומדוע היא מסרבת לבוא על פתרונה.

האם יאומץ מודל הבחירות האיראני בעולם הערבי? הפובליציסט הקטרי עבד אל-חמיד אל-אנסארי משווה בין מערכת הבחירות בלבנון ובין זו הבעייתית באיראן ומחפש את הסיבות להתנהגותם המוזרה של ראשי המשטר האיראני לאחר הבחירות ולהתמרמרות הציבורית שהתפשטה לאחר הבחירות.

עלי אבראהים מציע במאמר זה את עמדתו לשאלה מדוע הפסידה הקיצוניות את דעת הקהל בעולם. אבראהים טוען כי ההפסד נובע מסיבה פשוטה והיא שאין לארגוני הטרור מחשבה אחרת מלבד אלימות. מסיבה זאת גם מטיפי דת שבעבר נטו אחריהם כעת מתרחקים מהזרמים הקיצוניים.