העיתונאי והסופר הערבי-ישראלי נביל עודה מותח ביקורת חריפה על התנהלותה של התקשורת הערבית בישראל. לטענתו, בשם אינטרסים כלכליים ופרסומיים אמצעי התקשורת הערביים מעוקרים מפלורליזם מחשבתי ומתרבות דיון ומתעלמים דרך קבע מהתמודדות אמיצה עם נושאים חברתיים מהותיים. לטענתו, המציאות התקשורתית הדלה מהווה בבואה לחברה הערבית בישראל ולמציאות החברתית-הפוליטית המתפוררת.

בעקבות פרסומו לאחרונה של תרגומו העברי של קובץ שירים של משוררת מצריה, התעורר במצרים פולמוס סביב תרגום יצירות ספרותיות מערבית לעברית, ולהיפך. בויכוח נשמעות דעות רבות, החל במתנגדים לתרגומים כביטוי לנורמליזציה תרבותית ולשיתוף פעולה עם ישראל, דרך המצדדים בתרגומים בעלי הגישה הפרגמאטית הדוגלת ב “דע את האויב”, וכלה באלה התומכים בנורמליזציה תרבותית עם ישראל, ובאלה התומכים בתרגומים כדרך ללימוד על עמים ותרבותם ולרכישת השכלה וידע, וזאת ללא כל קשר לפוליטיקה.

בעקבות הסערה שקמה במצרים לאחר פרסום התרגום לעברית של קובץ השירים “גיאוגרפיה חלופית”, מאת המשוררת המצרייה אימאן מרסאל מנתח עבדו ואזן, אחד ממבקרי הספרות הבכירים בלבנון ועורך המדור הספרותי של העיתון “אל-חיאת” את מפעל התרגום מערבית לעברית ומנסה לעמוד על מטרותיו והכוונות שמאחוריו.

לאור סערת הניקאב שהתעוררה במצרים לאחרונה, מנתח האינטלקטואל הלבנוני רדואן אל-סייד את מעמדו של מוסד אל-אזהר ושל העומד בראשו, שייח’ אל-אזהר ובוחן את הלחצים המופעלים על המוסד ומשפיעים על פעולתו.

הפובליציסט המצרי שריף חאפז מותח ביקורת נוקבת על שייח’ים שאינם מסתפקים בהבעת התנגדות להסרת הניקאבּ, אלא מאשימים בזנות את כל הנשים שאינן עוטות אותו, ובכך פועלים בניגוד לרוח הדת, האוסרת לטפול על נשים צנועות אשמת ניאוף. לטענתו, אם רוצים לבער את הזנות, יש לטפל ראשית בשורש הבעיה שהוא העוני והנחשלות בחברה.