האם הניקאב הוא ציווי דתי או נוהג שקנה לו שביתה בעולם האסלאם ובמצרים? ומה הקשר בין שאלה זו לבין הפוליטיקה הפנימית במצרים? במאמר זה מנסה איש הדת הקטרי עבד אל-חמיד אל-אנסארי לעמוד על עניינים אלה תוך שהוא מבקר את הסחרור הדתי והפוליטי שאליו נקלעה מצרים בעקבות דבריו של שייח’ אל-אזהר כנגד עטיית הניקאב במוסדות אל-אזהר.
בעקבות התפוצצות פרשת הניקאב ודבריו בנושא של שייח’ אל-אזהר, מוחמד סייד אל-טנטאווי, מבקרת הפובליציסטית המצריה רולא ח’רסא את החברה המצרית ואת הממסד הדתי שבחולשתם הפכו את הניקאב לפריט חובה מקודש כמעט חרף העובדה שאינו מחויב מבחינה דתית והפכוהו היום לפריט חברתי מחייב וכאמצעי לתיוג חברתי ולהדרה.
במאמר זה, מבקש הפובליציסט העיראקי ג’אבר חביב ג’אבר להבחין בין העבר וההיסטוריה, בין האמת ובין הנרטיב ההיסטורי. הוא שואל כיצד הופך סכסוך פוליטי זמני לשסע בלתי הפיך בחסות “האמת” ההיסטורית ומשרטט את הקו שבין פוליטיקה, אמת היסטורית מול נרטיבים היסטוריים והשפעת כל אלה על השסעים בעולם הערבי של ימינו.
תרגום הפרק הראשון מתוך ספרו של הסופר המצרי גמאל אל-שאער “נשיא לדקה אחת” (קהיר, 2007) המציג שאלה היפותטית - מה היה עושה כל אזרח אם הייתה ניתנת לו האפשרות להיות נשיא צרים למשך דקה אחת ואיך היה פועל בשונה מן הנשיא הנוכחי.
הפובליציסט הסעודי דאוד אל-שריאן מעלה מחשבות שניות על הזכויות ההיסטוריות הנשללות מן הנשיא סאדאת וממורשתו הפוליטית המושכחת ומשתכחת מן הזיכרון הקולקטיבי הערבי, למול ההאדרה שנעשית לדמותו של הנשיא גמאל עבד אל-נאצר שבניגוד לדמות הנבנית לו בזיכרון הקולקטיבי המודרני, היה זה שבמדיניותו המיט על העולם הערבי את האסונות שעמם הוא מתמודד עד היום.
2010 (C) כל הזכויות שמורות ל"זווית אחרת"
2010 (C) كل الحقوق محفوظة لموقع ((زاوية أخرى))