האינטלקטואל הבחרייני, דיאא’ אל-מוסווי, ראש מרכז “אל-חיואר” [הדיאלוג] בבחרין,מכריז על מותו של האסלאם הפוליטי וטוען כי האסלאם נרתם לצורכיהם של מפלגות ושל ארגונים פוליטיים ואיננו מייצג של האסלאם “האמיתי”, הוא האסלאם הווסטי, של דרך האמצע, הפונה לקירוב בין הדתות ולסובלנות.

מגיש החדשות והפובליציסט התורכי, מהמת עלי ביראנד, מבקר את יחסם של תורכיה הרשמית ושל התורכים לישראל ומסביר את הסיבות להתגברות העוינות כלפיה בשנים האחרונות. לטענתו, שלהוב יצריו של ההמון התורכי כנגד ישראל לא רק שלא יועיל לתורכיה ויפגע באינטרסים שלה במישרין, אלא הוא גם יגרום לניכורם של יהודי תורכיה, ולבסוף גם לעזיבתם את המדינה.

הפובליציסט הקופטי היושב בארצות הברית, מגדי ח’ליל, קורא לאחיו הקופטים במצרים לצאת לרחובות ולהביע מחאה קולנית על הפגיעה הממושכת בזכויותיהם ואפלייתם לרעה בכל תחומי החיים במצרים, שהם מהווים למעלה מעשרה אחוזים מאוכלוסייתה.

לאחר אירועי שינוי שמו של הכפר הקופטי דיר אבו חנס במצרים, מתאר הסופר והחוקר המצרי ד”ר מוחמד אבו אל-ר’אר את האטימות ואת קשיות הלב של השלטון המצרי כלפי אזרחיו, ובעיקר כלפי הקופטים וטוען כי יותר מאשר יש במקרה כוונת זדון אנטי-קופטית, יש בו גסות ודורסנות הפוגעות בכל מצרים.

הסופר והעיתונאי העיראקי הגולה, ח’אלד אל-קושטייני, מצביע על הסתירה שבין השאיפה לדמוקרטיה והשאיפה לאורח חיים חילוני במציאות הקיימת בעולם הערבי. הוא קושר את הכישלון ביצירת ממשל ליברלי במדינות ערב באחוזי הבערות הגבוהים בקרב ציבור הבוחרים, ומציע להגביל את זכות הבחירה וההצבעה לבעלי השכלה.

“אנו מפעילים את מיתרי קולנו יותר מאשר את מוחנו ומפליאים להרוס יותר משאנו יודעים ליצור ולבנות. בפושעים אנו רואים סמל ומופת, וברפורמיסטים - כופרים ואויבים”. במלים אלה מבקר העיתונאי הסעודי, עבדאללה בן בג’אד אל-עותייבי, את עמי ערב על כך שהם מוּנעים מתרבות רגשנית ומריעים למנהיגים המיטיבים לפרוט על רגשות ההמון וזאת, מבלי לגלות כלפיהם מידה ראויה של ביקורתיות או לתבוע מהם לשאת באחריות ולתת דין וחשבון לעמם.

האם העולם הערבי עומד כיום לפתחה של התנגשות פנימית בין המחנה האסלאמי השמרני לבין זה הרפורמיסטי? האינטלקטואל הסורי, האשם סאלח, מוצא דימיון בין המציאות המזרח-תיכונית בימינו לבין המצב ששרר באירופה בעידן הנאורות, וטוען כי עימות בין שני זרמי האסלאם - השמרני-פונדמנטליסטי מחד גיסא והליברלי-רפורמיסטי מאידך גיסא הוא בלתי נמנע.