הפרשן הפוליטי האלג’יראי, זידאן ח’וליף, והפעיל הפוליטי הערבי מחבל ח’וזיסטאן באיראן, מוחמד אחמד אל-אחוואזי, בוויכוח חריף האם איראן מהווה איום על העולם הערבי במציאות של ימינו או שמא היא בכלל מודל לחיקוי בעבור העולם הערבי, כמדינה מוסלמית שעברה תהליך של תחייה והתעצמות, דבר שהערבים אינם מסוגלים לעשות. מתוך התוכנית ”הכוון ההפוך“ בערוץ אל-ג’זירה, 17.2.2009.

במאמר פסימי זה מסביר הפובליציסט המצרי, אחמד אל-אסוואני, מדוע לראייתו התקופה העומדת לפתחם של אזרחי המזרח-התיכון עתידה להיות אלימה וקיצונית במיוחד. בין “הסימנים המעידים” אותם הוא מונה, התפשטות הנקאב [הרעלה המכסה את הפנים], התגברות הטרור וההכשרה לה הוא זוכה על-ידי תחנות הלווין הערביות, וכן העדר מוכנות אמיתית להילחם בתופעה.

העיתונאי הליברלי הכוויתי סעוד עבד אל-עזיז אל-עספור, מנתח במאמר זה באופן ריאלי את הישגיהן של תנועות חמאס וחזבאללה במלחמותיהן עם ישראל ובוחן באיזו מידה ניתן לשווקם כניצחונות, כאשר הארץ נותרה חרבה לאחר המלחמות ותנועות אלה, המכריזות על עצמן כמנצחות, אינן מסוגלות להתמודד עם תוצאות המלחמה בשטח וכן לסייע זו לזו בהתמודדויות צבאיות עם ישראל.

העיתונאי הסעודי ועורכו של העיתון הלונדוני “אל-שרק אל-אוסט”, טארק אל-חומייד, טוען כי מנהיג תנועת חזבאללה, חסן נסראללה, אינו חלק מן העולם הערבי כיוון שהוא באופן גלוי משמש כעושה דברה של איראן בלבנון ומשום שכך, העולם הערבי צריך להיות מודע לכך שהתחזקותו של נסראללה במישור הפוליטי הפנימי בלבנון איננה אלא פתיחה מרצון של השערים לכניסתה של איראן ללב העולם הערבי.

איש האקדמיה הירדני, ח’אלד אל-חרוב, מרצה באוניברסיטת קיימברידג’, מבקר את סדר העדיפויות המשובש של העמים הערביים אשר יוצאים למחות ולהפגין כנגד סוגיות שוליות ומוכנים להיהרג בשמן, אך מתעלמים במפגיע מן הסוגיות האמיתיות אשר צריכות להטריד את השיח הערבי ואת הרחוב הערבי הנוח להסתה. מתוך התוכנית ”הכוון ההפוך“ בערוץ אל-ג’זירה, 16.12.2008.

האינטלקטואל והסופר הירדני החי בארה”ב, שאכר אל-נאבולסי, טוען כי הליברליזם הערבי מוסיף להתקדם ולצמוח במרחב הערבי, ובעיקר בקרב מדינות המפרץ, על חשבון הפונדמנטליזם ומעלה חמש נקודות המצביעות על מגמה זו. בנוסף מפנה נאבולסי אצבע מאשימה לעבר ערוצי הלווין הערביים שלטענתו מעניקים בימה רעיונית לאנשי האסלאם הקיצוני ולעברם של השלטונות הערביים החוששים מהתנגשות עם האסלאם הקיצוני.

אתר “זווית אחרת” מביא לקוראיו את הנוסח המתורגם של התגובה של סייד מאג’ד מג’דלאוי שנכתבה בערבית ועוררה תגובות. מג’דלאוי טוען כי הפסיביות והרמייה העצמית של הערבים וזריית החול בעיניהם על-ידי המנהיגים שאינם מסוגלים לקחת אחריות למעשיהם הכושלים הביאו למצב של תבוסתנות מתמשכת ושל השתקה עצמית שלעולם לא תסייע לפתרון הבעייה הפלסטינית.

ד”ר שגיא פולקה מהאוניברסיטה העברית בירושלים, מומחה בהגות תנועת הווסטיה, מגיב על המאמר ”שיח הווסטיה – הכישלון והטעות“ של ד”ר עבד אל-חמיד אנצארי, שפורסם באתר ב-3 בפברואר 2009.

איש הדת הליברלי מקטר, עבד אל-חמיד אל-אנסארי, מסביר מדוע זרם האסלאם המתון (הווסטייה) אינו מצליח להטמיע את מסריו המתונים והסובלניים בקרב השיח הערבי והאסלאמי הפנימי. לטענתו, אנשי האסלאם הווסטי אינם מיישמים את אשר הם מטיפים לו, ובפועל ממשיכים להצדיק את פעולות הג’יהאד, מסרבים לקבל ביקורת ואינם חדלים לזרוע שנאה כלפי המערב וישראל.