בשבועות הקרובים ישיק אתר “זווית אחרת” פרויקט חדש שכותרתו ככותרת מאמר זה ואשר יבקש לבחון את הזרם הליברלי בעולם הערבי, את התפתחותו, את הישגיו ואת מגמות ההתפתחות האפשריות בעתידו. במסגרת הפרויקט נבקש להביא שורה של מאמרים שפורסמו בעיתונות הערבית בשנים האחרונות ואשר מנתחים את עליית הליברליזם בעולם הערבי ואת שורשיו.

האינטלקטואל המצרי היושב בארצות-הברית, מאמון פנדי, מאשים את הנהגת החמאס באסון שנפל על עזה ובסיכול היוזמה המצרית להפסקת האש. לדבריו, החמאס יצא במלחמה חסרת תכלית, שמטרתה לגרש צבא שאיננו נמצא עוד על אדמת עזה וכדי לפתוח מעברים שיכולים היו לפעול, לו רק חמאס היה מפסיק את ירי הטילים.

האינטלקטואל הפלסטיני אחמד אבו מטר דורש כי תנועת חמאס תפרסם דוח הדומה לדוח וינוגרד הישראלי שערך חשבון ישראלי עמוק לאחר מלחמת לבנון השנייה. אבו מטר טוען כי רק שקיפות וכנות יכולים לערות את התיקון הנחוץ בהנהגה הפלסטינית ורק יושרה של המנהיגים כלפי העם הפלסטיני תביא ליישוב הבעיה הפלסטינית בדרך צודקת.

העיתונאי האיראני מוחמד רזא סרדארי קושר במאמר זה בין עלייתו של ברק אובמה בארצות הברית ובין עלייה אפשרית של ח’אתמי באיראן כאפשרות לתיקון המצב המתוח וחסר הסיכוי ביחסים בין שתי המדינות בשנות הנשיאות של השמרנים ג’ורג’ בוש ומחמוד אחמדינג’אד, וכמפתח לשינוי המציאות במזרח התיכון כולו.

העיתונאי העיראקי הליברלי חדייר טאהר מבקר במאמר זה את שיח השנאה והדחייה הרווח לגבי הנשיא ג’ורג’ בוש. הוא טוען שבוש שירת בנחישותו את ארצו וגילה פטריוטיזם וגם שחרור עיראק, כהגדרתו, לא היה זה שהזיק לעיראקים - בוש נתן לעיראקים את חירותם במתנה, והם בסכלותם ויתרו על האפשרות שניתנה להם ופנו לדרך העדתיות, האלימות והטרור.

העיתונאי הסעודי משארי אל-ד’אידי טוען כי הטרגדיה הערבית בכלל והפלסטינית בפרט לא תבוא על סיומה כל עוד לא יחליטו הערבים מהו הדבר אותו הם רוצים מישראל: מלחמה או הסדר, ולאחר מכן יפעלו ברצינות בנתיב עליו החליטו. לטענתו, ההיסטוריה הפלסטינית והערבית רוויה ארגונים מהפכניים שאינם סרים למרותו של איש, אינם מסכימים להניח את נשקם וכך מסכלים כל ניסיון להסדר מדיני.

עורך היומון אל-שרק אל-אוסט, טארק אל-חומייד, תוקף במאמר זה את הגורמים השונים בעולם הערבי (איראן, חזבאללה חמאס ותורכיה) המבקשים, לטענתו, להכשיל את יוזמת הפסקת האש. לדבריו, החלטת האו”ם הקוראת להפסקת אש מסמנת את ניצחון המדינות הערביות המתונות.

האינטלקטואל הכוויתי, ד”ר אחמד אל-בגדאדי, עורך רשימת מסקנות שעלו אצלו בעקבות הלחימה בעזה. על-פי דעתו, כמו במלחמת לבנון גם בעזה, התגלתה ההנהגה הערבית חסרת-האחריות והפונדמנטליסטית במערומיה כשהיא מותירה את העם בסבלו, חשוף למכה הצבאית הישראלית.

במאמר נוקב, מבקר האינטלקטואל הפלסטיני מוופק מטר את המנהיגים היושבים מחוץ למדינה ומספסרים באינטרסים של העם הפלסטיני מבלי להתייחס להשלכות של דבריהם ופעולותיהם על העם היושב בעזה ובגדה וסופג רק את השלכות הדברים, אך לא זוכה במנהיגות ראויה.

מנהל “מכון אל-אהראם למחקרים אסטרטגיים” בקהיר, עבד אל-מנעם סעיד, מנתח את המציאות שלאורה מתחוללת המלחמה בעזה – שני הצדדים מסוגרים בעצמם ומשוכנעים שיוכלו להביא להכרעה בכוח הנשק. סעיד מבקר את זניחת אלטרנטיבת ההידברות וההליכה למשא ומתן וטוען כי במקום לצחצח חרבות, דבר שהוכיח עצמו בעבר כטיפול לא יעיל לסכסוך באזור, יש לבחון את אלטרנטיבת ההידברות.