על רקע הקרבות המתנהלים בעזה, קורא הפובליציסט המצרי בן המיעוט הקופטי כמאל גבריאל, להציל את העיר עזה מתושביה שלה - תושבים שבחרו בהנהגת החמאס הרדיקלית לעמוד בראשם, תושבים המתירים ללוחמיה לשגר טילים מבתיהם, תושבים המבכים את אסונם ואת מות ילדיהם אך בה בעת ממשיכים לשבח את מנהיגיהם.
הפובליציסט המצרי נבּיל שרף אל-דין מספר את סיפורה של יהדות מצרים אשר נשתכחה והושכחה מן הזיכרון ההיסטורי המצרי, אחרי שנים בהם הייתה מאבני היסוד של החברה המצרית. בין אם יגישו יהודי מצרים תביעות פיצויים נגד המדינה ובין אם לאו, שרף אל-דין טוען כי חשוב להעלות את זכרון היהודים ופועלם במצרים ולהשיבו מן הנשייה, כזכרונה של כל קהילה שהרכיבה את הפסיפס המצרי.
העיתונאי הסעודי ועורך היומון “אל-שרק אל-אוסט” טארק אל-חומייד מעריך את רצינותה של סוריה ושל נשיאהּ, בשאר אל-אסד, בהליכה למשא ומתן גלוי לשלום עם ישראל, הנראה בתקופה האחרונה כרציני וכמעורר תקווה. האם תשכיל סוריה לעשות את הצעד האמיץ, שידוע לכל כי יביא שינוי משמעותי לאזור או שתמשיך בקשריה עם איראן ועם ארגוני הטרור ותגזור על עצמה את המשך הישארותה בבידוד?
ניזאר ג’אף, העיתונאי הכורדי הבכיר וסגן העורך של השבועות התרבותי הכורדי Payama - Kurd היוצא לאור בגרמניה, ממבקר במאמר זה את עלייתו של הזמר המצרי שעבּאן עבּד אל-רחים כגיבור פופולרי ברחוב המצרי וכסמל למצריוּת המודרנית. לטענתו, רק בחברה מנוונת שאינה מסוגלת לבקר נכוחה את השלטון כמו גם את סמליה התרבותיים, יכולה לעלות דמות חלולה ושלילית כזו כגיבור תרבות וכסמל לאומי.
על רקע אירועי הדמים במומבאי, תוהה האינטלקטואל הבחרייני, דיאא’ אל-מוסווי, ראש מרכז “אל-חיואר” [הדיאלוג] בבחרין, מה מביא אזרחים בריטים ממוצא אסלאמי, לצאת למדינה אחרת על מנת לפגוע בחפים מפשע. אל-מוסווי יוצא כנגד מה שהוא מכנה הסכיזופרניה המוסלמית במערב, כשהוא מתכוון לאותם מוסלמים החיים במדינות המערב ונהנים מן הטוב שהוא מציע אך בה בעת מייחלים לחיסולו.
העיתונאי הסעודי דאוד אל-שריאן, סגן מנהל ערוץ הלוויין “אל-ערביה” ובעל טור קבוע בעיתון הלונדוני “אל-חיאת” משתמש באירוע לחיצת היד בין שיח’ אל-אזהר ונשיא מדינת ישראל כדוגמה לצורך הבנת סוגיית השינוי במעמדם של אנשי-הדת בעולם הערבי והירידה הערכית והדתית שהתלוותה לתהליך זה. תגובתו של שיח אל-אזהר על האירוע היא ההוכחה הטובה ביותר לכך בעיניו .
הפובליציסט המצרי אחמד אל-אסואני מציע ניתוח היסטורי של תופעת שוד-הים אשר חזרה לחיים בים האדום.לטענתו, שודדי הים מסומליה אינם אלא דמות אחרת של ארגוני הטרור הפונדמנטליסטים ובדומה לפריחתם של ארגונים אלה תחת משטרים חשוכים בעולם הערבי והאסלאמי, הייתה גם פריחתם המחודשת של שודדי-הים תוצאה של עליית השלטון האסלאמי הפונדמנטליסטי בסומליה השסועה.
הפובליציסט המצרי נבּיל שרף אל-דין עומד על תהליך הקצנתה של מצרים ונטייתה אל התפיסות האסלאמיסטיות-הסלפיות הקיצוניות. בעיניו, מצרים, שהייתה בעבר תפארת ההשכלה והנאורות של העולם הערבי, הפכה בשנים האחרונות לבסיסם הארגוני והאידיאולוגי של הסלפים והיום היא “מייצאת” את הסלפייה לחו”ל, במוחותיהם של המהגרים המצרים היוצאים למערב. האסלאם הקיצוני מוסיף הכותב, השתלט על לבבות האזרחים הפשוטים במצרים ולצד השחיתות הפושה והתמוטטות המוסדות השלטוניים והאזרחיים, הוא מוביל כיום את מצרים לאימוץ אלטרנטיבת האסלאם.
2010 (C) כל הזכויות שמורות ל"זווית אחרת"
2010 (C) كل الحقوق محفوظة لموقع ((زاوية أخرى))
