העיתונאי המצרי עמאר עלי חסן פורט לפרוטות את אי-ההתאמות בין השיח ”הרשמי“, אותו מנסה הממשל המצרי ”למכור“ לאזרחי המדינה ובין המציאות המצרית הקשה השונה מאוד מחזיונות הרהב של הממשל. התמונה העולה ממאמרו של חסן היא של מצרים עניה, קשת-יום ומתוסכלת המתמודדת עם ממשל שבע, אדיש, מנותק והדואג לכסאו ולכיסו ואלו הם לדעתו שני יקומים מקבילים שלעולם לא יפגשו, אלא אם יצא העם נגד המשטר.

על רקע הוויכוח המתחולל בקרב מגזר הערבי בישראל סביב נושא השירות האזרחי, תוקף העיתונאי הערבי-ישראלי, נביל עודה, את ההנהגה הערבית בישראל שלטענתו נעדרת כל חזון, סרבנית שאינה מחפשת את טובת הנוער הערבי, יוצרת בפועל פילוג ואינה תורמת לשילוב המגזר הערבי בחברה.

המשורר הערבי-ישראלי סעיד חיפאוי מביע דרך בתי שיר זה את ביקורתו החריפה נגד הצביעות והציניות של אנשי ציבור ובעלי אינטרסים אשר רצו לעצמם “פרוסה” מתהילתו ומיוקרתו של מחמוד דרויש לאחר מותו בעוד שבחייו לא פעלו לטובתו.

העיתונאי הסעודי ג’מיל אל-ד’יאבּי, מנהל ההוצאה לאור של העיתון ”אל-חיאת“ בסעודיה, מציג את נתוני בריחת המוחות מן העולם הערבי ומבכה את המציאות במדינות ערב הנותרות אדישות לנוכח בריחת מוחות זו המנציחה את הפער בין העולם הערבי והמערב ואינה מאפשרת לעולם הערבי להתקדם וליהנות מפריים של מדעניו המצטיינים.

הכותב שהאבּ אל-דמשקי פורס את סיפורו האישי ואת הגורמים שהפכוהו לאתיאיסט חסר-דת במרוצת חייו. לדבריו, החינוך הדתי בכלל וזה האסלאמי בפרט ממלא את מוחותיהם של תלמידי-הדת בסיפורים אגדתיים על כוחו של האל, אך אינו מספק את התשובות לשאלות המהותיות של אמונתו של אדם באל.

הכותבת הסעודית זינבּ גאסבּ מתארת את תהליך חילחול החשיבה הטרוריסטית, הקיצונית והתכּפירית אל הנשים בעולם הערבי ובמיוחד בסעודיה וטוענת כי הבורות והאנאלפביתיות הן הקרקע הפוריה והנוחה ביותר להתפתחות החשיבה הזו ולהקצנה דתית.

העיתונאי וסגן מנהל ערוץ הלוויין ”אל-ערבּייה“, דאוד אל-שריאן, מנצח את הבעייתיות שבחגיגות שקיימה תחנת הלווין אל-ג’זירה עם שחרורו של סמיר קונטאר מן הכלא הישראלי. העדר הניטרליות אינו בעייתי בעיניו של אל-שריאן, אולם ויתורה של אל-ג’זירה על האובייקטיביות באירוע זה, היא בעיניו חטא נגד המקצוענות התקשורתית והכנסת מימד פוליטי מגונה לתקשורת הערבית.

הפרופ’ המצרי החי בארה”ב, מאמון פנדי, מפנה זרקור אל התקשורת הערבית והמצרית וטוען כי זו הפכה למעוז התמיכה באיראן. לטענתו הצלחתה של תנועת חזבאללה והפופולאריות של חסן נסראללה בקרב הרחוב הערבי בכלל והמצרי בפרט הביאו את הערבים ברובם, חילוניים ודתיים, שיעים וסונים, להאמין כי איראן היא מושיעת העולם הערבי. תופעה זו הביאה לצמיחתו של לובי עיתונאי ותקשורתי ערבי רב עוצמה התומך באיראן ובפעילותה באזור.

המשורר העיראקי הגולה בפאריס עבד אל-קאדר אל-ג’נאבּי, סופד למחמוד דרויש עם מותו אתמול (9 באוגוסט 2008). ג’נאבי עומד על הפן השנוי במחלוקת באישיותו וביצירתו של דרויש ומדגיש את אי-ההסכמות ששררו ביניהם, אך בה בעת חולק לו כבוד אחרון ומתאר את תרומתו הגדולה של דרויש לשירה הערבית ולמאבק הפלסטיני ומתאר את הקשרים האישיים המיוחדים שניהל עם דרויש.

האינטלקטואל הכוויתי פאח’ר אל-סולטאן מבקר את השיח הדתי-שמרני הרווח בקרב החברות הערביות והאסלאמיות ודן בהשפעתו על מעמדן של הנשים בעולם הערבי ובכווית בפרט. לטענתו, ההשקפה הרואה בהשתתפותן של הנשים הכוויתיות בבחירות לפרלמנט הישג שיש בו להעיד על קדמה, היא בבחינת החטאת המטרה.