הפובליציסט והעיתונאי האלג’יראי היושב בפאריס, עת’מאן תזגארת, סוקר את מכלול יצירתו הענפה של הבמאי המצרי יוסף שאהין, אשר הלך לעולמו ביום א’ האחרון, משרטט קווים לדמותו של במאי סרטים שהיה כל העת גם אינטלקטואל מעורב שלא היסס לנקוט עמדות לא-מקובלות והביע בסרטיו מחאה חברתית ופוליטית בלא חשש.
עבד אל-רחמאן אל-ראשד, מנהל ערוץ הלווין אל-ערביה, מנתח את מצב הזירה התקשורתית הערבית אליה נכנס הערוץ החדש בערבית של ה-BBC וטוען שהערוץ החדש ימדד באובייקטיביות שלו ובמקצועיות הסיקור העיתונאי, תחום המהווה לטענתו את חולשתה המסורתית של התקשורת הערבית.
הפובליציסטית הכוויתית אימאן עלי אל-בּדאח מזהה תופעה של הפיכת הדור הצעיר בעולם הערבי לאתיאיסט, בעיקר כפי שהיא משתקפת באתרי האינטרנט ובבלוגים, וטוענת כי אין המדובר באופנה שטחית וזמנית אלא בתגובת-נגד של הצעירים לאסלאמיזציה של הזירה הציבורית והחמרת הדחיקה של הכוחות הלא-אסלאמיים בידי בעלי-הכוח מן התנועות האסלאמיות.
הכותב הפלסטיני היושב בוושינגטון, אמין מטר, מביע צער על סירובו של האסיר המשוחרר, סמיר קונטאר, להביע חרטה בפני משפחת הנרצחים הישראלית ואומר כי התעקשותו זו הינה בגדר שחצנות המצביעה על היעדר אנושיות. כמו כן מוסיף מטר כי קונטאר חייב את התנצלותו גם למאות המשפחות הלבנוניות שאיבדו את יקיריהם וסבלו כתוצאה מחורבנה של לבנון בעקבות מלחמת לבנון השנייה.
העיתונאי הערבי-ישראלי נבּיל עודה מבקר את הריקבון שפשה במערכת השלטון המקומי הערבית, תוצאה של חדירת המשפחתיות, העדתיות ותרבות העדפת המקורבים לניהולן של הרשויות. בטרם קמים הערבים ומאשימים את “המדינה”, מוטב להם, לדעתו, שיבחנו את אחריותם שלהם למצב.
העיתונאית הסעודית רים אל-סאלח טוענת כי אין הצדקה לדון כל העת במצב האישה בעולם הערבי כאשר אלו המנהלים את הדיון הזה - הגברים - סובלים בעצמם מהעדר זכויות, מאפליה ומקיפוח.
במלאות 60 שנה לזיכרון “הנכּבה” הפלסטינית, שואל האינטלקטואל המצרי אחמד אל-אסואני האם קיים פתרון לסוגית פלסטין. לטענתו מדינות ערב טרם השיבו על השאלה הגורלית והיא האם מאבקן בישראל הינו מאבק מוגבל או שמה מאבק קיומי וטוטאלי. הוכחה לכך רואה אל-אסואני בכך כי אפילו מצרים וירדן, אינן מוכנות כיום לשלם את מחיר השלום ולהוכיח כי יחסי העוינות והשנאה הינם בגדר נחלת העבר.
העיתונאי הכורדי עלי סיריני, סוקר את הגלגולים השונים שעברו על הביטוי הרווח במדינות המזרח התיכון ”כורדי“. הוא מראה כיצד הפך ביטוי כבוד ופאר לאדם לביטוי פוגעני ומעליב בשל שינוי הנסיבות הפוליטיות ובשל חוסר המזל ההיסטורי של העם הכורדי.
העיתונאי העיראקי ג’אבר חביב ג’אבר, יוצא כנגד מושג ההתנגדות החמושה, שהפך בקרב החברה הערבית והאסלאמית, למושג כמעט קדוש ולטאבו החסין מכל ביקורת, וטוען כי בהעדר ביקורת הופכת ההתנגדות לכלי שיעבוד הכובל אליו את המדינה הערבית והחברה.
העיתונאי והחוקר הפוליטי הפלסטיני ג’וזף בשארה מבקר את התנהלותם של הערבים מול ישראל משך שישים שנות קיומה וטוען שלא רק ישראל היא האשמה ב”תקיעה” שבה מצוי תהליך השלום, ולערבים תפקיד חשוב בהגעת השלום למצבו הנוכחי.
2010 (C) כל הזכויות שמורות ל"זווית אחרת"
2010 (C) كل الحقوق محفوظة لموقع ((زاوية أخرى))
