הליברל ואיש הדת הקטארי עבד אל-חמיד אל-אנסארי, מגיב על הטענה הרווחת בשיח הערבי והאסלאמי כי הטרור האסלאמי הוא תגובה למעשי עוולות ולתוקפנות כנגד מוסלמים, וטוען כי האלימות הננקטת על-ידי תנועות הג’יהאד השונות היא אלימות מושרשת המגובה ומוצדקת על-ידי טקסטים דתיים ולה דוגמאות רבות מן ההיסטוריה.
במלאת 41 שנה לתבוסת הערבים במלחמת 67′ שואל האינטלקטואל הירדני החי בארה”ב, שאכּר אל-נאבולסי, מדוע הפסידו הערבים. לטענתו אותן הסיבות אשר הובילו אז לתבוסה, הן שמשיכות, גם כיום, להכות במדינות ערב ולמנוע מהן את התפתחותן ושגשוגן.
העיתונאי הערבי היושב בלונדון, נהאד אסמאעיל, מותח ביקורת על השינוי בהתנהגותם של טרוריסטים רצחניים המגיעים למשפטם והופכים פחדנים המתחננים על חפותם ומכחישים את אשמתם. לטענתו, זהו הסימן לכישלונה של דרך הטרור ולפשיטת הרגל של ארגוני הטרור.
עורך הדין התוניסאי סוהיל פתוח מביע עמדה חריגה בישירותה ובשוניה מהלך הרוח בתקשורת הערבית בריאיון באתר אא’פאק. פתוח טוען כי ישראל הינה מדינה דמוקרטית הפועלת להגנתה העצמית ולמולה עומדות תנועות טרור העושות שימוש ציני בחפים-מפשע כדי להעצים את סבלן של עמיהן ולא לשם מציאת פתרון לסבל.
מאמר זה של הפובליציסטית הסעודית חלימה מוזפר, מציג את הכישלונות של המשטר הסעודי האדוק בטיפול במחלת האיידס אשר הפכה שכיחה במדינה. במאמרה, קוראת מוזפר למשרדי הממשלה הסעודיים לפתוח בקמפיין רחב-היקף לצמצום מקרי ההידבקות במחלה תוך הבהרת השלכותיהן על החברה והגברת המודעות בקרב הציבור.
האשם סאלח, אינטלקטואל סורי היושב במרוקו, טוען כי הקרב המתנהל סביב נושא החיג’אב מוכיח עד כמה החילוניות התורכית לא נטמעה בקרב החברה. החילוניות אומר סאלח אינה יכולה להיכפות מלמעלה, עליה להתקבל על-ידי החברה בתהליך ארוך ולהיתמע בתוכה. כמו כן מזהיר סאלח מפני הפיכתו של החיג’אב לכלי דיכוי חברתי בדומה למצב במדינות אסלאמיות אחרות.
במכתב פתוח, קובלת ד”ר התון אג’ואד אלפאסי, היסטוריונית סעודית במחלקה ללימודי מזרח תיכון באוניברסיטת מנצ’סטר, על היחס המפלה כלפי נשים מוסלמיות בזמן התפילה במסגד הקדוש במכה, על תחושת המחנק והתסכול.
במאמר חריף נוסף, יוצא האינטלקטואל המצרי אחמד אל-אסואני כנגד השיח הדתי הנפוץ כיום במצרים ובעולם הערבי בכלל, וכפי שבא לידי ביטוי בדרשות יום השישי במסגדים, בתוכניות הדת בערוצי הטלוויזיה ובמדרסות - שיח הנעדר סובלנות כלפי מיעוטים דתיים ומפיץ שנאה ובורות. במקביל דן בהשלכות על החברה הערבית האסלאמית.
העיתונאי הערבי-ישראלי, נביל עודה, מגיב על התפיסה הרווחת בעולם הערבי הרואה בחברה הישראלית חברת מהגרים מפולגת ומסוכסכת שימיה ספורים, ומציג תמונה מציאותית באשר לחוסנה של החברה בישראל.
2010 (C) כל הזכויות שמורות ל"זווית אחרת"
2010 (C) كل الحقوق محفوظة لموقع ((زاوية أخرى))
