העיתונאי הסעודי ועורך היומון הלונדוני ”אל-שרק אל-אוסט“ , טארק אל-חומייד, מבקר את השתלטותם של דוברים קיצוניים, נציגיהן של איראן, סוריה, חזבאללה וחמאס, על אמצעי התקשורת הערבית, מזהיר מפני עיוות השיח התקשורתי וקורא לקולות המתונים להשתלט מחדש על הזירה התקשורתית באותם כלים ממש.
תורכי אל-דח’יל, עיתונאי וחוקר סעודי,קורא לפרסומם של פסקי הלכה האוסרים פעולות התאבדות, וטוען כי אי פרסומם מביא להמשך התגברות התופעה.
על רקע דוח ועדת וינוגרד, עבד אל-חמיד אל-אנסארי, לשעבר דקאן הפקולטה למשפטים והשריעה באוניברסיטת קטאר, יוצא כנגד מי שנוהגים בעולם הערבי להלל את ניצחון חזבאללה במהלך מלחמת לבנון השנייה, וקורא להם להביט על תרבות הביקורת העצמית הקיימת בישראל ולהפסיק להפיץ אשליות.
עלי סאלם, מחזאי מצרי ופעיל שלום בולט, מאשים את התקשורת הערבית בליבוי תחושות השנאה והפחד כלפי ישראל וליצירת אוירת “אנטי שלום”. במקביל, מוסיף, היא יוצרת תחושת ייאוש וחוסר-אונים בתוך העולם הערבי ומקרבת את האסלאם הפוליטי לכדי הגשמת יעדו.
בחלוף ארבע שנים, תוהה העיתונאי והפרשן הפוליטי העיראקי ג’אבר חביב ג’אבר, מה השיגו כוחות ההתנגדות בעיראק. האם תרמו לחירות העם העיראקי או שמה הביאו לחיסול התהליך הדמוקרטי ולהרס וחורבן כמותם לא ידעה עיראק?
ד”ר עבד אל-ח’אלק חוסיין, אינטלקטואל עיראקי היושב בבריטניה ורופא במקצועו, חושף בפנינו את חומר הלימוד הדתי קיצוני הנלמד כיום בבתי הספר בעיראק, וקורא לממשלה שלא ללכת בדרכן של שאר מדינות ערב שהביאו בהתנהלותן להתפשטות מעשי הטרור והאלימות באזור.
על רקע הישגי תנועת “האחים המוסלמים” בבחירות לפרלמנט במצרים בשנת 2005, מצביע מאמון פנדי, חוקר והיסטוריון מצרי, על מגמה רחבה בהרבה, לראייתו, והיא התרחקותה של החברה המצרית מכל דבר המדיף ריח ממשלתי רשמי ופנייתה לערוצים מחתרתיים בלתי פורמאליים, ביניהם התמיכה בתנועת “האחים”.
על רקע התפתחות מדע המזרחנות והמערבנות במהלך המאה ה-19, בוחר האינטלקטואל הסורי האשם סאלח, להתמקד דווקא בהתנגשות התרבותית שהתחוללה בתוך סין ויפן. מאבקים אלו, דומים דמיון רב לאלו המתרחשים כיום בעולם האסלאם – מאבקים בין כוחות השמרנות וכוחות ההתחדשות ונסובים סביב שאלת ההתמערבות. ביפן אומר סאלח, זרם ההתחדשות הוא שניצח, אולם רק לאחר מאבק עיקש עם הכוחות הפונדמנטליסטים מבית.
העיתונאי הסעודי עבד אל-רחמאן ראשד, מנהל ערוץ הלווין “אל-ערביה”, פותח צוהר לעולם הבלוגים הערני המתקיים באינטרנט ומתאר בפירוט את הנעשה בבלוג של מחמוד אחמדינז’אד, נשיא איראן, תוך שהוא מבטא תקווה סמויה, גם אם אוטופית וכמעט בלתי אפשרית בעיניו, לפתיחה מלאה של הבלוגים לדיון ולהסרת מחסומי הביטוי והדיון באינטרנט.
העיתונאי הפלסטיני-סורי השאם אל-דג’אני מנתח את הקשרים שבין האינטלקטואלים והפוליטיקאים ומסביר מהי הדרך הנכונה ליצירת תקשורת בין שניהם לתועלתה של המדינה ולהגשמה אמיתית של רפורמות פוליטיות, של חופש הביטוי ושל זכויות האזרח.
2010 (C) כל הזכויות שמורות ל"זווית אחרת"
2010 (C) كل الحقوق محفوظة لموقع ((زاوية أخرى))
