על רקע דו”ח האו”ם לצמיחה (UNDP) שהתפרסם לאחרונה המעיד על המציאות העגומה בעולם הערבי, שב ח’אלד אל-חרוּבּ, כתב העיתון “אל-שרק” הקטארי, אל ימי שלטונו של הח’ליפה אל-מאמון ומסביר מדוע מלאכת התרגום הינה תנאי ראשון להתעוררות תרבותית.

בהמשך לעיסוק הנרחב של האתר בסוגיית יחסי ישראל-מצרים במסגרת הפרויקט המיוחד לציון 30 שנה לביקור הנשיא סאדאת בישראל, מצאנו לנכון להתייחס גם לתרגום הספר “יסמין” של הסופר הישראלי אלי עמיר לערבית אשר יצא לאור בקאהיר לאחרונה. לתרגום קדמו שתי הקדמות אשר הביאו עמדות מרתקות של שני אינטלקטואלים מצרים שדעותיהם ראויות לעיון ולהעמקה והן מאירות פן קיים, אם כי כזה שאינו נמצא בדרך-כלל באור הזרקורים בתפיסותיהם של האינטלקטואלים המצרים את ישראל ואת התרבות הישראלית.

הסופר והעיתונאי הלבנוני חאזם סאגיה, כותב בכיר בעיתון הלונדוני אל-חיאת, מבקר את התכחשותה של תורכיה לעברה הכולל את הטבח בארמנים ואת ניסיונותיה להשתלב באיחוד האירופי מבלי לקבל את עול האחריות על מעשי העבר.

עזמי עאשור, חוקר מצרי, עומד על הקשר בין רפיון החברה הערבית לבין העריצות השלטונית, ומסביר כיצד שילוב זה מביא לצמיחתה של עריצות מתוך החברה.

העיתונאי המצרי סלאח מונתסר, מי שהיה עורך הכותרות בעיתון אל-אהראם בימי ביקורו של סאדאת בישראל, מסתמך על זכרונותיו של שר החוץ המצרי מימי חתימת הסכם השלום בניסיון להעריך את דעתם של דוברים ערבים אשר ביקרו משך שנים רבות את סאדאת וחזרו בהם מן ההתנגדות למהלך ההיסטורי בשנים האחרונות.

ח’אלד אל-גנאמי, אינטלקטואל ועיתונאי סעודי, עומד על שיטות הלימוד הנהוגות כיום במערכת החינוך הדתית בעולם האסלאם ומסביר מדוע הן טומנות בחובן מסרים של חוסר סובלנות ועוינות כלפי האחר.

מקורבו של הנשיא סאדאת, העיתונאי אניס מנצור, מעלה את זכרונותיו מן ההכנות האחרונות שערך סאדאת לפני ביקורו בישראל ומתאר כיצד התכונן למפגש ההיסטורי עם יריבו ושותפו בדרך השלום, מנחם בגין.

השגריר המצרי בישראל לשעבר, חסן עיסא, ועורך היומון הערבי “אל-קדס אל-ערבי” מלונדון, עבד אל-בארי עטואן, בדיון על תוצריה והשפעתה של יוזמת סאדאת במלאת 30 שנה לביקור ההיסטורי של הנשיא המצרי המנוח בירושלים - בתוכנית “מא וראא אל-ח’בר” (מאחורי הכותרות) בערוץ אל-ג’זירה, 19.11.2007