המשך למאמר “דברי זכות שאיחרו ב-30 שנה”

הכותב והאינטלקטואל המצרי אבראהים סעדה, לשעבר המו”ל הראשי של העיתון המצרי “אל-אח’באר” סוקר מאמר המציג את ביקור סאדאת באור אחר ומראה עד כמה גישתם של הערבים כלפי הביקור ויוזמת השלום היא שלילית. עם זאת, הוא מזהה בעולם הערבי גם מגמה של שינוי ושל הפנמה של דרכי השלום והפשרה.

הסופר המצרי, עבד אל-נבי פרג’ תוהה מה נותר מדמותו של נשיא מצרים המנוח אנוואר סאדאת 25 שנה לאחר הירצחו ומגלה כי גם בחלוף 25 שנים למותו, נותר סאדאת דמות שנויה במחלוקת התלויה בין שני קטבים: אלו הרואים בו כבוגד לבין אלו המעריצים אותו. דבר אחד נראה כי נותר בעינו והוא ההתייחסות (ולעיתים אי-ההתייחסות) להסכם השלום עם ישראל.

העיתונאי הסעודי עבד אל-רחמאן אל-ראשד, מנהל ערוץ הלווין אל-ערבייה, משווה את השפעתם ואת תוצאותיהן של שתי ההתנקשויות הפוליטיות, בסאדאת וברבין, ומהרהר בהשלכות ובתוצאות האפשריות של דרכם, לולא היו נרצחים.

הסופר והעיתונאי המצרי אניס מנצור מתאר תרגיל שביצע על ילדים מצרים וישראלים כדי לבדוק איך הם רואים את השלום. תוצאות הניסוי הפתיעו ושימחו אותו ואת הנשיא סאדאת ויכולים להוות איתות אופטימי באשר לעתיד האזור

האינטלקטואל המצרי ומזכ”ל ”המרכז לדיאלוג אנושי“ בקאהיר, מוצטפא אל-נבראוי עורך חשבון כולל של הטוב והרע בדמותו של סאדאת, בדרכו ובמורשתו ומעריך את תקופת שלטונו 25 שנה לאחר הירצחו.

ח’יראללה ח’יראללה, חוקר ואינטלקטואל לבנוני, עומד על אישיותו הייחודית והמלאה בסתירות פנימיות של הנשיא המנוח אנוואר סאדאת, ושואל כיצד מדינות הערביות התמודדו עם “רעידת האדמה” האסטרטגית בעקבות ביקורו בירושלים וחתימת הסכם השלום.

העיתונאי המצרי ומנהל מכון ”אל-אהראם“ למחקרים אסטרטגיים, עבד אל-מנעם סעיד, מבקר את מדינות-ערב על גישתן הפסיבית בתהליכי השלום השונים אשר נוהלו מול ישראל בעבר. לדעתו, רק אימוץ שיטתו האמיצה של הנשיא המצרי אנור סאדאת תוכל להביא את השינוי ולטרוף את הקלפים כך שיונעו באמת גלגלי-השלום

עלי סאלם, סופר ומחזאי מצרי ופעיל שלום בולט, עומד על אישיותו הייחודית של נשיא מצרים המנוח, אנוואר סאדאת, בחירתו האמיצה בדרך השלום והחתירה אליה. למרבה הצער, אומר סאלם, נדמה כיום כי מורשת השלום אשר השאיר מאחוריו סאדאת, הלכה ונשכחה.

מרח אל-בקאעי, אינטלקטואלית סורית המלמדת באוניברסיטת מרילנד בוושינגטון ועומדת בראש תנועת האופוזיציה הגולה “הציר השלישי” [אל-מחור אל-ת’אלת’], עומדת על הפער העצום בין הלמדנות והצמא להשכלה ולידע המאפיינים את הסטודנטים במערב אל מול הסגירות והבערות הכפוייה ברב עמי המזרח התיכון ותולה בכך את האשם העיקרי לפער האדיר בין החברות המזרח-תיכוניות למערב.