עבד אל-ח’אלק חוסיין, אינטלקטואל עיראקי היושב בבריטניה ורופא במקצועו, יוצא כנגד מפיצי תאורית האסלאמופוביה השקרית לטענתו, וטוען כי אנשי האסלאם הפוליטי הם שאחראים ליצירתה ולהפצתה וזאת במטרה להביא להצתת מאבק דתי כנגד המערב. לטענתו המציאות מוכיחה כי המערב איננו מפחד מהאסלאם כדת, אולם שמורה לו הזכות לפחד מן האסלאם הפוליטי הקיצוני המאיים עליו.

עלי סאלם, מחזאי ואינטלקטואל מצרי, מביט מן הצד על המתרחש כיום בעולם הערבי ועל התחזקות האסלאם הפוליטי. לדבריו תנועות האסלאם הרואות עצמן כמי שפועלות למיגור השחיתות החברתית בחברה האסלאמית, נוקטות בפועל בשיטות אלימות ובלתי מוסריות. בכך הן משליטות חוסר צדק חברתי ומובילות את עמיהם אל סף התהום.

עבד אל-חמיד אל-אנצארי, לשעבר דיקן הפקולטה למשפטים והשריעה באוניברסיטת קטר. חושף את הגורמים בעולם הערבי והאסלאמי שהביאו לסילוף מושג הג’יהאד, והפכו אותו לכלי המשמש להסתה של צעירים רבים, רצח ומלחמות פנימיות.

איש הדת המצרי גמאל אל-בנא, אחיו הצעיר של מייסד תנועת ”האחים המוסלמים“, חסן אל-בנא, פורש את יסודותיה של יוזמת הקריאה הדתית להחייאת האסלאם אותה הגה. בעיניו, האסלאם הוא אמנם הפיתרון, אך דרך הביצוע שונה מזו המוצעת על-ידי הארגונים האסלאמיים. האדם על-פי תפיסה זו חשוב יותר מעקרונות הדת וזו האחרונה באה לשרת את האדם ולא ההפך

מגדי דקאק, עורך המגזין המצרי “אל-הלאל” שולל את ההאשמה הרווחת כי ארצות-הברית היא העומדת מאחורי כל הסכסוכים במזרח-התיכון ומלבה אותם. לטענתו, מרבית הסכסוכים הקיימים היום בעולם הערבי הינם מאבקים פנימיים בהם לוקחות חלק מדינות ערביות ואסלאמיות. הן מממנות ומלבות אותם ועושות בכך שימוש ציני בעמים הערביים ובמאבקם הלאומי לשם שירות המאבק האזורי עם ארצות-הברית.

מאמון פנדי, חוקר והיסטוריון מצרי, טוען כי סבלם של העמים הערביים אינו צודק יותר מסבלם של שאר בני העמים, והוא אינו מצדיק שימוש באלימות. לטענתו, על העולם הערבי לגלות גמישות ומציאותיות ולהשלים עם עוולות העבר ולפעול לסיום הסכסוכים הקיימים ולבניית ההווה.

עבד אל-רחמן אל-ראשד מנהל הערוץ אל-ערבייה, מגנה את הקשר שנוצר בשנים האחרונות בין דת ופוליטיקה, ואת השימוש הציני הנעשה בו על-ידי אנשי דת על מנת להפיץ את משנתם הקיצונית.