קטע וידאו ח’אלד אל-חרוּבּ
כללי 15 בפברואר, 2009איש האקדמיה הירדני, ח’אלד אל-חרובּ, מרצה באוניברסיטת קיימברידג’, מבקר את סדר העדיפויות המשובש של העמים הערביים אשר יוצאים למחות ולהפגין כנגד סוגיות שוליות ומוכנים להיהרג בשמן, אך מתעלמים במפגיע מן הסוגיות האמיתיות אשר צריכות להטריד את השיח הערבי ואת הרחוב הערבי הנוח להסתה. מתוך התוכנית ”הכוון ההפוך“ בערוץ אל-ג’זירה, 16.12.2008.
פייסל אל-קאסם: האם ניתן לומר כי מה שמכונה “חלום הדמוקרטיה” בעולם הערבי חוסל, לפחות בשלב זה?
ח’אלד אל-חרובּ: אני סבור שכן וזהו, כמו שאתה יודע, הנושא של מאמר שכתבתי תחת כותרת זו בדיוק. חלום הדמוקרטיה אשר חיינו, למרבה הצער, ואני אחד מאלה אשר חיו אותו, בשנים האחרונות חוסל כעת. כל הדיבורים על דמוקרטיה, החל בפסגות הליגה הערבית וכלה בארגונים העממיים ובמרכזי המחקר בעולם הערבי, הפכו כולם כעת לנחלת העבר, למרבה הצער. כולנו יודעים כי לפרויקט האמריקאי של הפצת הדמוקרטיה במזרח התיכון יש מטרות שאין להן קשר למטרות הערביות ואין להן קשר להפצת הדמוקרטיה כערך נשגב בקרב העמים הערביים. יש להן מטרות אימפריאליסטיות ומטרות אחרות. עוד אנו יודעים כי הפרויקט הזה שאף לחסל את הקיצוניות בקרב חברות ערביות רבות. אולם, עם זאת נוצר צירוף נסיבות אובייקטיבי בין הרצון הערבי הנרחב, של הנבחרים ומצד החברה…
פייסל אל-קאסם: העממי…
ח’אלד אל-חרובּ: …והעממי, ובין המטרה האמריקאית הזמנית הזו אלא שגם צירוף הנסיבות האובייקטיבי והקצר הזה, אפילו הוא חוסל עכשיו. אם נשווה את הקריאות הערביות הרשמיות, גם מצד נבחרי העם בין וועידות הליגה הערבית בשנים 2004 ו-2005, כאשר הוועידות נקראו “וועידת הרפורמה והפיוס”, באלג’יריה, אני חושב, או משהו דומה, ובין הפסגה בדמשק אשר לא הזכירה את הרפורמה, הדמוקרטיה או כל דבר אחר. גורלנו כעת הוא במצב הידרדרות, עם כל הצער שבדבר, בכל הנוגע לדמוקרטיה, לרפורמה ובכל היוצא מזה. יתרה מזאת, אם נשווה את העובדות האובייקטיביות בכל הנוגע לקיומו של עניין בדמוקרטיה, מראש הפירמידה הפוליטית בכל מדינה ערבית ועד לסקטורים החברתיים השונים, נראה כי גם הוא חוסל. נראה כי במרבית המדינות הערביות יש או ריכוזיוּת והשרשה של הורשת השלטון שמשמעותם מחיקתה של הדמוקרטיה או הפיכתן של הרפובליקות למלוּכוֹת, או במקרים רבים מספור אפילו שינוי של החוּקוֹת להארכת תקופת נשיאותם של הנשיאים הנוכחים לזמן כלשהו בעתיד. מה שאומר, פעם נוספת, ומדגיש את העובדה המצערת והמכאיבה שאיננו גאים בה ואנו מדברים עליה במרירות »אמריקה, כאשר התערבה בנעשה כאן, לא רצתה בגלל העיניים היפות שלנו להפיץ את הדמוקרטיה בעולם הערבי. יש לה את האינטרסים ואת הכוונות שלה ויש לה את הפרויקט הרחב שלה וכיוצא באלה. עם זאת, כפי שאמרתי, הלחץ הזה, האמריקני, המערבי או של ארגוני זכויות האדם המערביים וכגון אלה,יצר זרז אשר הביא למציאות חברתית…
פייסל אל-קאסם: של תזוזה…
ח’אלד אל-חרובּ: …תזוזה של אליטות ואשר הביא לתזוזה רשמית. עלינו לומר כי רבים מן המשטרים הערביים חשבו כי הלחץ הזה ממשי וחלק מן המשטרים אף נתקפו חיל ורעדה. לראייה, כפי שכבר אמרתי קודם, ברמה של הפסגות הערביות, החלו להישמע קריאות כאלו ואחרות.
פייסל אל-קאסם: בלי שום בושה…
«קיטוע»
ח’אלד אל-חרובּ: חלק מן האליטה, במצב הנוכחי, ברגע זה ממש אומרת כי הדמוקרטיה איננה בעדיפויות גבוהה. חלק חשוב מן האליטה הערבית אומר כי בעדיפות גבוהה מצוי המאבק בקולוניאליזם ובקולוניאליסט, מאבק בהתקפה האמריקאית על .האזור הערבי וכיוצא בזה. זהו גם כן חלק מן השיח של האליטה הערבית.
פייסל אל-קאסם: האין זה נכון?
ח’אלד אל-חרובּ: נכון או לא נכון, אבל…
פייסל אל-קאסם: נכון או לא נכון…?
ח’אלד אל-חרובּ: נכון ולא נכון גם יחד…
פייסל אל-קאסם: איך תדרוש דמוקרטיה עכשיו לנוכח הפלישה הזו לאזור הערבי על כל צורותיה?
ח’אלד אל-חרובּ: אבל פייסל, מה חדש בסוגיה הזו? אנחנו חווים את הפלישה הזו או את המתקפה המערבית או האימפריאליסטית הזו, אם תרצה, עוד לפני העצמאות וכן לאחר העצמאות. אנו חווים אותה בצורות רבות ואין דבר חדש בכך. הדבר החדש שאנו צריכים לשאול את עצמנו אודותיו הוא איך אנו יכולים להתמודד… ניסינו להתמודד עם הגאות המערבית, עם האינטרסים המערביים ועם הזדון המערבי במדיניות המערבית באזור. ניסינו להתמודד עם כל זאת בדרך הרודנות ואמרנו כי הקדימות היא לא לדמוקרטיה ולחירויות הכלליות מכיוון שיש את ישראל כאן וישנם האינטרסים המערביים והקדימות היא ליצירת הצמיחה והרווחה הכלכלית כפי שאמרו מדינות רבות, אלא שבמהלך שישים שנה, סדר העדיפויות הזה חלף.
«קיטוע»
ח’אלד עמר בן גגה: ראה את הסוגייה הפלסטינית. זוהי הסוגייה היסודית בסכסוך הבינלאומי והעולמי שלנו. כעת, הסוגייה הפלסטינית נסוגה לאחור בראייתם הפוליטית של הפלסטינים, מבלי להיכנס לפרטים של פתח וחמאס. יש עמדה פוליטית פלסטינית אשר הקרינה על האחרים…
ח’אלד אל-חרובּ: אך זה מהשקפה אנושית. גם אם לא היה… לו היה כל עם אחר בעזה, לו היה עם מאמריקה הלטינית או סין או אפריקה. יש מיליון וחצי איש הנתונים במצור על בסיס יומי ואנשים המתים על בסיס יומי. זה פשע נגד האנושות שהמערב תיארוֹ כפשע נגד האנושות. אם אוכל… תן לי לסיים כמו שסיכמנו…
איפה הם העמים הערביים בעלי הרגישות המופלגת והנעלה שראינו כי מוכנים לעודד אנשים למות ברחובות בגלל איזה עיתונאי טיפש שצייר קריקטורות בעיתון לא נודע בקצה העולם? או למשל, סוגיית החיג’אבּ בצרפת, שהבנות לא תלבשנה אותו בבית הספר… הן יכולות ללבוש אותו ברחוב, בבית, בכל מקום אליו הן הולכות, חוץ מבבתי ספר של הממשלה ובגיל הנמוך מ-18… ועוד כהנה וכהנה פרטים. ראינו שהאנשים יוצאים לרחובות ונופלים שם חללים בהפגנות וכיוצא בזאת. זה דבר מדהים, זה דבר שמראה לנו כי סדר העדיפויות של העמים הללו הוא סדר עדיפויות הפוך מיסודו. מכאן מתחיל הדיון. בגלל שהוא הפוך מיסודו, אם כן, הם אינם מעריכים את ערך החירות ואת החירויות הכלליות.
«קיטוע»
ח’אלד אל-חרובּ: אני אומר לך שטיפת דם של מוסלמי, כפי שנאמר בחדית’, חשובה יותר מן הכַּעבּה כולה. היא נשפכת על לא עוול בכפה והיא חשובה יותר מן החיג’אבּ של המוסלמיות בצרפת ויותר מן הקריקטורות. מדוע לא קמים העמים הערביים הללו והמוסלמים מאחוריהם, כאשר נשפך הדם הערבי והמוסלמי החף מפשע הזה? מדוע לא הם לא קמים? השאלה הזו מוטלת לפתחנו ומצערת את כולנו. הריפיון והחולשה הללו בסוגיות המשמעותיות… אומר לך משהו… אני חי בלונדון. מדוע יצאו מיליון וחצי בריטים להפגין נגד מלחמת ג’ורג’ בוש בעיראק ואילו לא יצא אפילו שבר עשרוני של המספר הזה במדינה ערבית כלשהי? יצאו הפגנות - לפני שתאמר לי - כן, יצאו הפגנות, אבל למה? מדינה נכבשת, עם נתון במצור בפלסטין, כעת, טבח בדארפור, מבלי לשאול אם האחראים הם הממשלה או המורדים או מזימה מערבית… אז למה האנשים לא מתקוממים? דם נשפך! דם נשפך, חברים!
פברואר 15th, 2009 ב 22:17
בטרם שפייצל אל-קאסם ישאל את הד”ר ח’אלד אל-חרוב את השאלה אם חלום הדמוקרטיה בעולם הערבי חוסל, שיעשה בדק בית בתחנת אל-ג’זירה על תכני השדור שלה. האם שדורי אל-ג’זירה סייעו לפלסטינים בחנוך למען הדמוקרטיה כאשר היא שדרה את שדוריה מעזה, במהלך המלחמה האחרונה?
האם אל-ג’זירה מתחה בקורת על שהחמאס השתמש במסגדים, בבתי ספר ובתים פרטיים, כמחסני נשק? בטרם שישאל על הדם הערבי הרב שנשפך במלחמה הזאת, האם הוא מתח בקורת בשדוריו על הסתתרות הנהגת החמאס במרתף מתחת לבית החולים בעזה?
כל זמן שהערבים בורחים מן האמת, הם לעולם לא יתקדמו מבחינה חברתית.
פברואר 15th, 2009 ב 22:42
מר מנדס היקר,
לצערי אתה חוטא פעמיים - פעם לאתר המכובד “זווית אחרת” ופעם לאמת.
אתר זה מביא לך את קולו של ח’אלד אל-חרוב שמתמודד עם האמת, דבר לא רגיל בעליל בעולם הערבי. מה זה חשוב מה פייסל אל-קאסם שואל אותו? פייסל אל-קאסם הוא איש טלוויזיה. היה סמוך ובטוח שאת האיש בצידו השני של השולחן, מר אל-קאסם שואל שאלות אחרות כדי לסחוט תשובות אחרות.
שנית - האם פייסל אל-קאסם חייב משהו למישהו? האם אל-ג’זירה חייבת משהו למישהו? האם לא יותר מדי לבקש משהו מאל-ג’זירה כאשר העיתונות שלנו - ערוצים 1,2,ו-10 סיקרו את המלחמה באופן מוטה ומתלהם? אומר ולא אוסיף.
בקיצור - חשוב שנית, הנמך אמוציות ואז שקול את תגובתך. נדמה לי גם שמיקי ידידי ואני מיצינו כבר את העניין הפוליטי וגמרנו אומר שהתגובות באתר לא תגלושנה עוד לפוליטיקה. זה המינימום שאנו חייבים לאתר המשובח שטורח להביא את החומר האיכותי הזה באופן שוטף וללא פרסומות ושכל מה שמניע אותו הוא תגובותינו הענייניות.
בברכה
פברואר 16th, 2009 ב 1:22
שמעון שלום לך
אני שמח לראות אותך כאן ומודה לך כך,
ראובן לא הקדמתי אותך מייד בכותרת,
כי יוצא כמו השאלות של הפסיכומטרי,
(-: קשה עם מלל באינטרנט תכניסו חיוך.
שמעון איני מתיימר לומר שקראתי את כל הפוסטים שלך אבל השתדלתי, [ונהניתי]
להמשך דבריו של ראובן,
אכן קשה להימנע מהערות שעיקרן הוא פוליטיקה, קשה מאוד, אבל מצאתי כאן באתר זוית אחרת או לכך אני חותר לכל הפחות “נוה מדבר” שבו הרטוריקה “הפוליטית” תקבל ככל האפשר את מקומה הזניח ככל הניתן, כמובן שאי אפשר להמנע לחלוטין אבל אפשר להתמקד יותר ברמה “האקדמאית” כמעט בדברים ברומו של עולם, יש מספר רב של אתרי אינטנרט בהם ניתן אפשר ואפילו מחוייב המציאות לייצר תגובות של מספר מצוצמם של הברות פינג פונג של הוא התחיל או אני אמרתי קודם, לאחר שעברתי על המבחר של המאמרים המתורגמים באיכות ואמינות מעולים אשר מספקים “זוית אחרת” בהחלט לעולם הערבי.
בהחלט ניתן ובקלות לגלוש לויכוח [סרק במידת מה] “פוליטי”, הואיל וחלק מהעם מסתפק אחת לזמן מוגדר פחות או יותר לומר את דעתו בקלפי וגם לשנותה חדשות לבקרים, רובו של קהל זה מדיר רגליו מכל אתר ומקום בה הוא נדרש להפעיל יותר מ-ביט אחד במוחו, או תנועת ביטול בידו, כך שנותרנו אנו המחזיקים בדיעה מוצקה ומעוגנת בק”נ טעמים, איני חושב שאוכל לשנות את דעתו של מאן דהו או לשנות דעתי אבל אשמח מאוד לראות “זוית אחרת” ונוספת לדון בה ועליה ואם נצליח כולנו לקבץ את החברותא - להעלות את הנושאים רחב ככל האפשר כולנו נצא נשכרים.
הדיון עם הניחוח הפוליטי משבש במידת מה את האפשרות ל-”שיח” מכיוון שהוא “מסיח” את הדעת לטפל במידת מה, לא תפל ממש כי הוא מוסיף את הפלפל והתבלין, אבל בשל כך מן הראוי להוסיפו במנות מדודות לתוספת טעם, אם הוא יהיה במנות גדושות הוקדח הדיון.
אין לך מושג כמה תגובות אני כותב כאן, לפני ההקשה על שלח תגובה אני גולש לאוינט Ynet ובודק את עצמי אם זה משתלב שם אז זה לא מתאים לפה, החומר המפוסם כאן ברובו אקטואליה עם מעט חדשות, והוא יכול בהחלט לשבת על המדף זמן מה מבלי לאבד את רעננותו, ושווה לכל הפחות לנסות גישה שונה תמיד תעמוד לרשותינו האפשרות לבטוש טקסטי כאוות נפשנו ב-פורום ארץ הצבי עבור ברוטר דבקה וכלה אוינט ודומיו.
תודה
מיכאל
מרץ 17th, 2009 ב 20:30
ח’אלד אל-חרוב אינו איש אקדמיה ואינו מרצה באוניברסיטת קיימברידג’. הוא ממוקם בעיר קיימברידג’ ומנהל מעין “מכון” של איש אחד (הוא עצמו) לא חשוב וחסר השפעה העוסק בעניינים ערביים. זה הכל.
מאי 2nd, 2009 ב 23:55
כל הכבוד לד”ר נדיר חייט שהבהיר לנו את הנקודה החשובה, והיא ל”דבר לגופו של אדם ולא לגופו של עניין”. אכן ישנן חברות שעדיין צריך להיות ד”ר כדי להעיר הערה חכמה ומעניינת כזו.