העת למדיניות מציאותית
כללי 7 בספטמבר, 2008
עדנאן חוסין (אוואן, [כווית] 17.7.2008)
תורגם על-ידי עדי הראובני
העיתונאי העיראקי, עדנאן חוסין, מביע פליאה נוכח שתיקתן של תחנות הלוויין הערביות, אשר בניגוד להרגלן, אינן תוקפות את נשיא סוריה, בשאר אל-אסד, על ניהול משא ומתן לשלום עם ישראל. חוסין מייחל כי זהו סימן חיובי המבשר את ביסוסה של ראייה מציאותית יותר הן בזירה התקשורתית הערבית והן בזירה הפוליטית הנשלטות, לטענתו, על-ידי קיצונים.
הפעם, הלמות התופים לא נשמעו וצופרי המכוניות לא בקעו מתוך תחנות הלוויין הערביות. כל אותן סערות, צווחות וצרחות, להם כבר הורגלנו, לא נשמעו. אפילו סביב הנושאים האזוטריים ביותר הנוגעים ליחסים הערביים–הישראליים או הערביים–אמריקניים.
הפעם, ועידת הצווחות לא התכנסה בכדי להאשים את נשיא סוריה, בשאר אל-אסד, בבגידה והתנכרות לבעיות הלאומיות. זאת לאחר שהביע בפריז, בפומבי, את שאיפתו לפתוח במשא ומתן עם ישראל להשגת שלום נצחי, לביסוס קשרי נורמליזציה עמה ולהחלפת שגרירים, כשהוא מאיץ בצרפת ובארצות הברית לסייע לו בכך.
כמו כן, הפעם, גלי האתר הערביים לא נתמלאו שאון משום שנסיך קטר, השיח’, חמד בן ח’ליפה השני, דיבר עם ראש הממשלה הישראלי, אהוד אולמרט ולחץ את ידו אל-מול מצלמות הטלוויזיה בפריז. כמו כן רעש ההמולה לא נשמע מעל לגלי האתר כפי שאירע כאשר נשיא עיראק (הכורדי), ג’לאל טאלבאני, לחץ את ידו של מנהיג מפלגת העבודה הישראלי, אהוד ברק, בנוכחות הנשיא הפלסטיני, מחמוד עבאס, וביוזמתו, במהלך הועידה הסוציאליסטית הבינלאומית.
כמובן שנשיא סוריה ואמיר קטר לא ביצעו כל דבר עבירה עליו היו צריכים להיענש על-ידי תחנות הלווין המוכנות ומזומנות בכל רגע נתון “לשיר ולזמר”. עמדת הנשיא הסורי מעידה על ראייה מציאותית שמטרתה להגשים את האינטרסים של בני עמו הרוצים להשיב אליהם את אדמתם הכבושה זה זמן רב. להביא לסיומה של מציאות שאיננה מלחמה ואיננה שלום ולבסס שלום נצחי אשר יבטיח את האצתו של תהליך מדיני וכלכלי אשר יחל עם סיום מצב החירום במדינה ויתחזק על-ידי חזרה למשטר דמוקרטי החסר בסוריה מזה יובל שנים.
יאמר לזכותו של אמיר קטר שבניגוד לאחרים, הוא פועל בגלוי ולא בסתר, בכל הקשור ליחסים עם ישראל. ללא קשר למטרותיה של מדיניות זו וליעדי הפתיחות כלפי ישראל, קטר אינה ניצבת לבדה בתהליך ולכן אין היא צריכה לתת על כך את הדין.
תחנות הלוויין הערביות הצווחניות החרישו אל-מול הצהרות הנשיא, בשאר אל-אסד, ואל-מול צעדיו של השיח’ חמד (שאינם הראשונים מסוגם). אנו מייחלים כי זוהי התחלה המבשרת על ביסוסה של ראייה מציאותית - ולא רק בקרב המנהיגים הפוליטיים אלא גם בקרב אנשי התקשורת הבכירים. במהלך שישים השנים האחרונות נרמסו זכויות רבות. מאורעות גדולים התרחשו והביאו לתוצאות קשות. בהן ההרס בעיראק ובלבנון הנגלה לעיני כל וכן להתגברות קשיי העם הפלסטיני. כל זאת מפני שהסוגיות הלאומיות שלנו, בהן סוגיית פלסטין, עודן מוחזקות כבנות ערובה בידם של קיצונים, ברוני הפוליטיקה, הלאומניים בעבר והאסלאמיסטים היום. הגיעה העת לשחרר את בן הערובה הזה ולחייב את התקשורת הפטפטנית להתמיד בשתיקתה על מנת לאפשר למדיניות המציאותית לפעול ברוגע.
أوان السياسة الواقعية
عدنان حسين (أوان، 17.7.2008)
هذه المرة لم نسمع قرعا للطبول ولا نفخا في ابواق السيارات، عبر الفضائيات العربية التي تعودنا منها اثارة زوابع الصراخ وعواصف الصياح حتى في اكثر الشؤون تفاهة في ما يتعلق بالعلاقات العربية - الاسرائيلية والعربية - الاميركية.هذه المرة لم تُنظّم ندوات الزعيق لاتهام الرئيس السوري بشار الاسد بالخيانة والتنكر للقضايا القومية، بعد ان افصح علناً في باريس عن رغبته القوية في اجراء مفاوضات مع اسرائيل وعقد سلام دائم واقامة علاقات طبيعية وتبادل السفارات معها، حاضّا فرنسا والولايات المتحدة على مساعدته في هذا.
وهذه المرة أيضاً لم يمتلئ الأثير العربي بالضجيج، لأن امير قطر الشيخ حمد بن خليفة آل ثاني تصافح وتحدث امام الكاميرات مع رئيس الوزراء الاسرائيلي إيهود أولمرت في باريس ايضا، مثلما ضجّ هذا الأثير اخيرا، عندما تصافح الرئيس العراقي (الكوردي) جلال طالباني مع زعيم حزب العمل الاسرائيلي ايهود باراك، بحضور الرئيس الفلسطيني محمود عباس وبمبادرة منه، اثناء مؤتمر للاشتراكية الدولية.بالطبع لم يرتكب الرئيس السوري، ولا امير قطر، جرماً لكي تعاقبهما المحطات الفضائية الجاهزة دائما لـ«الحنّة والرنّة». فموقف الرئيس السوري ينمّ عن واقعية، ومن شأنه تحقيق المصالح الوطنية لشعبه الذي يريد استعادة اراضيه المحتلة منذ امد طويل، ووضع حد لحال اللا حرب واللا سلم، واحلال حال السلم الدائم التي تضمن انطلاق عملية التنمية السياسية والاقتصادية التي ستبدأ بانهاء حال الطوارئ، وتتعزز بالعودة الى النظام الديمقراطي الذي افتقدته سورية منذ نصف قرن.
ويُسجل لأمير قطر انه يعمل في الضوء، فلا يتخفى وراء العباءة، كما يفعل غيره في ما يتصل بالعلاقة مع اسرائيل، بصرف النظر عن اهداف هذه السياسة ومرامي الانفتاح على اسرائيل، فهذا مما لا يتعيّن مشاركة قطر فيه كدولة مستقلة ولا مساءلتها عنه.صمت الفضائيات العربية الهادرة حيال تصريحات الرئيس الاسد وخطوة الشيخ حمد (ليست الاولى من نوعها)، نأمل ان يكون بداية ادراك واقعي للامور، ليس فقط من القيادات السياسية وانما القيادات الاعلامية ايضا.. فعلى مدى ستين عاماً ضاعت حقوق كثيرة ووقعت أحداث جليلة اسفرت عن عواقب وخيمة، بينها الدمار الماثل للعيان في العراق ولبنان، فضلا عن تفاقم محنة الشعب الفلسطيني.. كل هذا لأن قضايانا الوطنية والقومية، بما فيها قضية فلسطين، ظلت مختطفة من المتطرفين وتجار السياسة، القوميين في السابق والاسلاميين الان، ولقد آن الأوان لتحرير هذه الرهينة وإلزام الإعلام الثرثار المزايد بالصمت ليتاح للسياسة الواقعية العمل بهدوء.





ספטמבר 8th, 2008 ב 9:55
אשליות מר עדנאן חוסיין, אשליות. חכה למשא ומתן הישיר ואז תשמע את צווחת התקשורת הערבית במלוא עוצמתה ובעיקר זו של אנשי התקשורת ה ב כ י ר י ם. תודה.
ספטמבר 8th, 2008 ב 10:30
עמי ערב אין פניהם למלחמות . הקיצוניות ממצאה באיסלאם הפונדומנטלי ,הוגה דעות מוסלמים מטיחים ביקורת חריפה בזרמים הקיצוניים של האיסלם , ומדגישים שהזרמים האלה רחוקים מלהית מוסלמים .
מובן שהקיצוניות בעולם הערבי מקורה העיקרי הוא הזרם הדתי הוהאבי ( הזרם השולט בערב הסעודית , ששלט על האיסלאם הרשמי בעולם הערבי , במצרים ואפילו בסוריה ומדינות ערב השונות , חוץ מתוניסיה .והוא נחשב בעיני משכילים מוסלמים רבים כגוף זר באיסלאם)
יש לשים לב לפרטים הקטנים בשינוי המתחולל . למשל ההיסטוריון והחוקר חסן אלמאלכי מערב הסעודית , מהווה דוגמה מצוינת לזרם הנאור באיסלם , לקוראי הערבית מציע שיקראו המאמר המצוין של שאכר נאבולסי :http://www.aafaq.org/masahas.aspx?id_mas=2369
הוא מסביר באופן מצוין מה שמתחולל בשקט יחסי בחוגים אינטיקטואלים איסלאמים . והעיקר בערב הסעודית , מקור הקיצוניות והטרור הבין לאומי.
ספטמבר 8th, 2008 ב 16:50
אפשר להרגע, הרחוב הערבי והתקשורת המתיימרת לייצגו לא השתנו. לפני מספר שבועות כאשר נשיא עיראק לחץ את ידו של אהוד ברק, התקשורת הערבית סערה. אז מה בכל זאת השתנה? בשאר אל-אסד נתפס בתקשורת הערבית כמוביל ההתנגדות. כלוחם הערבי האולטימטיבי, כזה שאינו נרתע מארה”ב וישראל ושאינו מתקפל. הערביות במלוא הדרה. ובניגוד לאבו-מאזן או סאדאת, הוא אינו נתפס כבובה אמריקאית. לכן הוא זוכה ללגיטימציה מצד הרחוב והתקשורת. וכשהוא בוחר לדבר שלום התקשורת הערבית שותקת.