האינטלקטואל המצרי נביל שרף אל-דין יוצא בביקורת חריפה כנגד השיח הליברלי במצרים המתאפיין לראייתו בכפל לשון: שיח המתהדר בערכיו הליברליים אך בה בעת דוחה את ישראל והנורמליזציה עימה מכל וכל. לטענתו, אותם ליברלים עוטים על עצמם את תואר הליברל על מנת להבדיל עצמם מן הגווארדיה הישנה והלא מתקדמת של אינטלקטואלים מצרים וערבים, אך בפועל הם מפגינים אותה מידה של ערכים אנטי-ליברליים וישנים.

הפרשן הפוליטי הלבנוני היושב בקנדה, אליאס בג’אני, טוען כי המאבק האמיתי המתנהל כיום בלבנון הוא בין שתי תפיסות אידיאולוגיות מנוגדות – זו של חזבאללה מחד גיסא וזו של מרבית אזרחיה של לבנון מאידך גיסא. ואולם, בג’אני מזהה תופעה מדאיגה בקרב פוליטיקאים ואינטלקטואלים מקומיים הנמשכים אט אט דווקא אל המחנה האסלאמיסטי-רדיקלי ומביעים הזדהות עמו ועם פטרונו.

בעל הטור הלבנוני חסאן חיידר מבקר את השיח הכפול שבו נוקטים מנהיגים ערביים, ובראשם נשיא סוריה בשאר אסד, בכל הנוגע למוקאוומה ככלי להשגת הישגים מדיניים הזוכה לתהילה ולכבוד כאשר למעשה הם ממשיכים כל העת בניסיונותיהם להידברות ולהשגת שלום בדרכים לא-אלימות, דבר הנתפס בשיח הערבי כ”תבוסתנות” וכ”כניעה”.

האינטלקטואל והפרשן הפוליטי הלבנוני רדואן אל-סייד מציג במאמר זה את ספרו האחרון של הסופר הלבנוני, אמין מעלוף, המצביע על תופעה נרחבת בקרב אינטלקטואלים, בעולם הערבי ומחוץ לו, המביעים הזדהות גוברת עם זרמים אסלאמיסטיים. לשיטתו, תופעת הטהרנות הדתית, מנת חלקם של האסלאמיסטים, סחפה אחריה בשנים האחרונות גם אינטלקטואלים ערבים מימין ומשמאל, ובהם פעילי זכויות אדם, והיא מעמיקה לטענתו את השסעים בתוך החברות הערביות.

“די להזכיר כי אוסאמה בן לאדן ושאר מנהיגי ארגון אל-קאעדה סבורים כי הפתווא של אבן תימייה היא אחת התמוכות התיאורטיות והאידיאולוגיות המאוששות את פעילותם הטרוריסטית. כאן מגיעה חשיבותה של ביטול הפתווא לשיאה: באמצעות קריעת המסווה “הרעיוני” ממה שמכונה המאבק הג’יהאדי להפצת האסלאם בעולם”. הפובליציסט הלבנוני ח’אלד ר’זאל על המלחמה האידיאולוגית באסלאם הקיצוני שאינה פוסחת על פתוות הג’יהאד של אבן תימייה, והצורך ברפורמה.

הכותב וחוקר התרבות הערבי-ישראלי, ד”ר סלמאן מסאלחה, מבקר את החלטת החמאס שלא לאפשר למשפחת שליט או לצלב האדום לבקר את החייל החטוף, גלעד שליט. וטוען, כי ללא קשר להצדקה או לאי הצדקתה של פעולת החטיפה של החייל הישראלי, הרי שהשתיקה הערבית בכלל והפלסטינית בפרט נוכח סוגיה זו היא בבחינת אות קלון ושגיאה מוסרית ערבית.

בעל הטור התורכי הוותיק מהמת עלי ביראנד משבח את התגובה הישראלית ללחץ הבינלאומי שבא בעקבות פרשת המשט. לעומת זאת, הוא יוצא בביקורת כלפי הממשלה התורכית ומדיניותה הלעומתית כלפי ארצות הברית וישראל, ודוחה את הטענות שלישראל ולארצות הברית יד בהתגברות טרור ה-PKK.

העיתונאי מרזוק אל-חלבּי סבור שהערבים אינם מבינים ואינם טורחים להבין את השואה המהווה שֶבֶר בהיסטוריה האנושית, מתעלמים ממנה ומקצתם אף מצטרפים למכחישיה. הללו מאשימים את ישראל בניכוס השואה ובשימוש שהיא עושה בה כדי להצדיק את מדיניות הכוח הטריטוריאלית שלה. מרזוק קורא לערבים להכיר בשואה ולהבין את משמעויותיה ההיסטוריות, דבר שלא רק שלא יפגע בערביותם אלא אף עשוי לשחררם מתסביך התגובה על “מדיניות השואה” של ישראל.

ניסיון לחולל תהליכי דמוקרטיזציה בעולם הערבי ובעולם המתפתח הוא ניסיון שלא ברור כיצד ויוכל להשתרש בתרבות שאינה מורגלת לכך. הכותב הכורדי מעיראק סרדאר עבדאללה עומד במאמר זה על חוסר הוודאות, הקשיים והפחד של אותן חברות אל מול עריכתן של בחירות כלליות המביעות את רצון העמים במטרה לפתח את הדמוקרטיה כייצוג אמיתי אל מול כל אלטרנטיבה אחרת, שהיא הרבה פחות רצויה.

העיתונאית מונא פיאד עומדת על תולדותיה של קהילת יהודי לבנון זו שמתפארת עברה נותרו היום לא יותר מכמה עשרות יהודים, כאשר מרבית הקהילה היגרה מן המדינה, ואחרים המירו את דתם או מסתירים את זהותם היהודית. פיאד מתרעמת על היחס הרע ליהודים מצד המדינה הלבנונית, המתיימרת להיות דמוקרטית, אך בה בעת מעלה על נס הן את שיפוצו של בית הכנסת “מגן אברהם”, שמתבצע ללא כל התנגדות מצד גורמים פוליטיים, ואת התקווה המחודשת בקרב היהודים לשובם של המהגרים ולייצוג פרלמנטרי ליהודים במדינה.